צמחים רב-שנתיים המתאימים לשימוש כעונתיים
חלק מהצמחים הרב-שנתיים מסוגלים להגיע לפריחה תוך זמן קצר (כמעט כמו עונתיים) ולהתמיד בכך תקופה ארוכה. אם משתמשים ברב-שנתיים כבעונתיים, מומלץ לשתול אותם מוקדם ככל האפשר. חשוב לציין בהזדמנות זו שחלק הצמחים הנמכרים בארץ כרב-שנתיים, אומנם מוגדרים כך בספרות אך במקרים רבים ומסיבות שונות, הם מתנהגים אצלנו כעונתיים. צמחים אלו יש להגדירם כ"רב-שנתיים המשמשים כעונתיים".
הנה מספר דוגמאות לצמחים רב-שנתיים אמתיים או כאלה שאצלנו אינם ממש כאלה, המומלצים לערוגת העונתיים:
פנטס אזמלני 'ניו-לוק'
'Pentas lanceolata 'New Look
זן ננסי זה, הפורח באדום, ורוד, סגול או לבן, מתאים מאוד ליצירת משטחים פורחים. כושר ההתמדה שלו בולט במיוחד בסתיו, כאשר אחרוני פרחי העונה של הקיץ מסיימים לפרוח והוא עדין נראה במיטבו. מתאים גם לשמש מלאה וגם לצל עם מעט שמש, גובה כ-40 ס"מ, מרווחי שתילה כ-30 ס"מ, רצוי להסיר ניצני פריחה בשבועות הראשונים ולהסיר פרחים נבולים במשך העונה. הצמח גדל לאט ולכן כדאי להכניס הרבה קומפוסט לקרקע ולהוסיף לצמח מדי פעם דישון נוזלי (רצוי אורגני). הצמח מתחדש אומנם, לאחר החורף, אולם להבדיל מפנטס איזמלני, לא תמיד באיכות גבוהה.
מרווה אדומה
salvia coccinea
מרווה זו פורחת באדום בוהק, בורוד (הזן 'קורל נימף') ובלבן (הזן 'סנואו נימף'). זהו אומנם צמח רב-שנתי, אולם קצב הגידול המהיר, כמו גם מראהו העלוב בחורף בהחלט מפתים להשתמש בו כעונתי. הוא עמיד למגוון תנאי קרקע שונים, מסתדר היטב בהשקיה מועטה, זקוק לשמש מלאה או חצי יום שמש ויוצר ספיח רב. זהו צמח מרהיב שיש לו חסרון אחד עיקרי: ללא הסרה קבועה של התפרחות הנבולות, הצמח מתחיל תוך זמן קצר לייצר זרעים, מפסיק לפרוח ומתכער. רצוי לעבור על כל הצמח אחת לשבועיים-שלושה ולבצע הסרת עמודי פריחה שסיימו לפרוח, או החלו לחנוט זרעים.
רודבקיה שעירה
Rudbeckia hirta
מין זה, על שלל זניו השונים, נחשב כדו-שנתי או רב-שנתי קצר חיים (אם כי לרוב עדיף להתייחס אליו פשוט כעונתי). פרחיו הצהובים והעליזים, המאופיינים בלב בולט בצבע חום (לעיתים גם ירוק), יכולים להוות ללא ספק את מרכז העניין של ערוגת הקיץ. נוטים להבדיל באופן גס בין זנים גבוהים, המגיעים עד לגובה של 60 - 90 ס"מ לבין זנים ננסיים שגובהם אינו עולה לרוב על 30 ס"מ. ברוב המקרים, הזנים הגבוהים עדיפים לאין שעור על הזנים הננסיים. רצוי מאוד לשתול את השתילים ללא פרחים, מוקדם ככל האפשר באביב או אפילו לזרוע ישירות בקרקע, בסוף החורף. כדאי להסיר ניצנים ראשונים כדי לעזור לצמח להתחזק ולהסיר פרחים שסיימו לפרוח. זקוק לשמש מלאה או חצי יום שמש.
רודבקיה נאה זן סוליואנט 'גולדשטורם' היא צמח רב-שנתי אמיתי מומלץ, המתחדש היטב משנה לשנה.
בשמת השולטן
Impatients sultanii
אין צורך להציג צמח מצטיין זה, אשר פורח מיום השתילה ובהחלט יכול לשמש גם כעונתי קיצי לפינות מוצלות עם מעט שמש. קל מאוד להצליח עם בשמת בתערובות שתילה של עציצים, אולם בגינה העניין מעט מסובך יותר, במיוחד בקרקעות כבדות. רצוי לעבד את הקרקע היטב עם קלשון לפני השתילה ולהכניס כמויות קומפוסט גדולות לקרקע כדי לאוורר אותה, לשפר את הניקוז ולהבטיח הזנה טובה לצמח.
בשמת זקוקה להשקיה טובה וסדירה מאוד, אולם קרקע מוצפת או בוצית תגרום להתמוטטות הצמחים. כדאי להוסיף לצמח מידי פעם מעט דשן נוזלי, רצוי אורגני.
נדנונית 'דקפוט' 'Solenostemon 'Duckfoot צמח כיסוי בעל עלים שסועים בגווני צהוב, אדום וירוק. בשונה מרוב הזני הנדנונית (קולאוס), זן זה מצליח היטב גם בשמש מלאה וגם בהצללה חלקית. יוצר משטח צבעוני בגובה של כ-20 ס"מ ושומר על יופיו עד לחורף. הצמח מתחדש לאחר החורף אולם במקרים רבים עדיף לשתול אותו מחדש באביב. זן גבוה יותר הוא הזן 'ראסטי סאן', בעל העלווה הסגולה-חומה. הוא זקוק לשמש מלאה או לחצי יום שמש כדי לשמור על צבעו ומומלץ לקטום אותו מספר פעמים.
לפופית הבטטה, זנים: 'בלקי', 'מרגרטה' ו'פינק פרוסט' 'Ipomoea batatas 'Blackie', 'Margarita', 'Pink Frost צמח כיסוי בעל עלווה בגוונים שונים, מכסה שטח במהירות ויוצר כתמי צבע מעניינים לאורך כל הקיץ. לזן 'בלקי' עלים שחורים אדמדמים, לזן 'פינק פרוסט' עלים מגוונים בורוד ובלבן והזן 'מרגרטה מתאפיין בעלים בצבע צהוב לימון. זן זה הוא החזק ביותר מבין השלושה והוא היחידי המצליח היטב גם בצל עם מעט שמש. בתנאים אלו צבעו נחלש מעט, אומנם, אך הוא בהחלט מסוגל להאיר פינות מוצלות בגן. חסרונם העיקרי של השלושה הוא החיבה היתרה שחלזונות וזחלים רוחשים לעליהם הטעימים. מומלץ לערוך באופן קבוע פטרול באזורם ולסלק את החמדנים.